יום שבת 5 אפריל 2008

• עוזבים את וורשה ונוסעים לקראקוב
• בדרך עוצרים בעיר קילצה. אל העיר חזרו ניצולים יהודים בתום המלחמה והפולנים הגויים בצעו בהם טבח והרגו אותם. סיפור הטבח על הרקע הידוע של חטיפת ילד לקחת ממנו דם לאפיית מצות. ביקור תצפית בבית הפוגרום. תצפית לכוון בית הכנסת.
• בקור בבית הקברות היהודי שבו נקברו בקברי אחים נרצחי הטבח.
• במהלך הסיור בעיירה תחושה של מבטים רדופי שנאה ואנטישמיות.
• ממשיכים לקראקוב מתמקמים במלון אסטוריה דליה ואני בחדר 305 .
• סיור ברובע  היהודי של קראקוב הרבה בתי כנסת ומוסדות יהודיים על חלק מהמקומות ציוני מקום על הקיר אלטע שול,בית כנסת רמ"א, שוק הדגים, אייזיק שול, טמפל, גיבירטיג, גימנסיה מידע מפורט מתוך האינטרנט בהמשך
• ארוחת ערב במסעדת אריאל ובנוסף הופעת כליזמרים – גויים חובשי כיפות מנגנים שירים יהודיים וזמרת מלווה אותם בשירה ביידיש. בהפסקה בין 2 חלקי ההופעה מוכרים דיסקים לקהל.
• אנו מצטרפים לשירה ומקבלים תחושה שהשירה שלנו מאיימת מפירה את האיזון של שירת הגויים. ( שירי שבת, לו הייתי רוטשילד, טומבללייקה, הבה נגילה ועוד)
• חוזרים למלון למפגש חברתי

על הפוגרום בקילצה

פוגרום שאירע בשרידי יהודי פולין ב-4 ביולי 1946, כשנה אחרי תום השואה, בעיר קיילצה שבפולין, לאחר שבעיר נפוצה עלילת דם נגד יהודים שכביכול השתמשו בדם ילד נוצרי לצורך טקס דתי.

ילד בן תשע שנעלם ליומיים, סיפר בתחנת המשטרה המקומית שיהודים החזיקו אותו בבית הוועד היהודי של העיר. לדבריו, הוא ראה יהודים שהרגו ילד נוצרי. השערת השוטרים הייתה שנעשה רצח פולחני של ילדים על ידי יהודים, המשתמשים בדמם לאפיית מצות. כאשר יצאו אנשי המשטרה המקומית לכיוון בית הוועד היהודי, הצטרף אליהם אספסוף זועם, שהתקיף בנשק קר את היהודים ששהו בבית לאחר שנלקחו כלי נשקם של היהודים מוקדם יותר על ידי המשטרה. לפי העדויות, גם אנשי המשטרה עצמם ואף חיילים פולנים השתתפו בפוגרום.

בפוגרום נרצחו 42 מתוך 163 היהודים ניצולי השואה ששהו בעיר, וכ-80 נפצעו. כמו כן נהרגו שניים מהתוקפים. פוגרום זה (יחד עם הפוגרום בקרקוב בסוף 1945) היה אחד הגורמים להתפכחות ניצולי השואה מהחלום להשתלב חזרה בפולין, ובעקבותיו טפטוף היציאה מהמדינה הפך לזרם הנקרא בשם "הבריחה". מעריכים את מספר היהודים שעזבו את פולין בין הפוגרום לבין סוף שנת 1946 בכ-150,000 (מתוך כרבע מיליון יהודים ניצולים, וכאלו שחזרו מברית המועצות). רובם עברו למחנות עקורים באוסטריה ובגרמניה עצמה, ומשם עלו רובם לישראל.

המשטר הסובייטי והימין הלאומי בפולין האשימו אלה את אלה בפוגרום. כמה ממשתתפי הפוגרום הועמדו לדין ותשעה מהם הוצאו להורג.

בבית הקברות היהודי בעיר ניצבת אנדרטה לזכרם של נרצחי הפוגרום. ב-1996 במהלך טקס זיכרון בקיילצה, ביקש ראש העיר את סליחת היהודים. ב-4 ביולי 2006, לציון 60 שנה לפוגרום, התנצלה ממשלת פולין באופן רשמי על האירוע, שהוגדר על ידיה כ"מעשה זוועה, בושה גדולה, טרגדיה ליהודים וטרגדיה גם עבור הפולנים" . לזכר הקורבנות הוצב בעיר פסל וניטע עץ אלון.

מרדכי גיבירטיג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרדכי גבּירטיג ביידיש: מרדכי געבירטיג, 1877 - 5 ביוני 1942), שם עט של מרדכי בּירטיג, משורר יהודי-פולני בשפת היידיש. בין תרומותיו הרבות לשירה ולזמר היידי, הוא ידוע כמחבר (מילים ולחן) השיר "העיירה בוערת".

גבירטיג נולד בקרקוב. הוא עסק בנגרות וכן חיבר שירים עממים ביידיש. את שירו הראשון פרסם בשנת 1906. את הלחנים חיבר בלי שידע לקרוא תווים, ובסוף שנות העשרים עיבדו שני המוזיקאים ברוך שפרבר ויוליאן הופמן, את מנגינות שיריו וכתבו להם תווי נגינה. שיריו שהתחבבו על יהודי אירופה והושמעו מעל במות הבידור בוילנא, קרקוב, ורשה ולבוב, והגיעו עד הבמות בניו יורק.

בשנת 1938, בתגובה לפוגרום שנערך ביהודי פשיטיק (Przytyk) בשנת 1936, חיבר את שירו המפורסם "ס'ברענט" ("שרפה, אחים, שרפה"), ידוע גם כ-"אונדזער שטעטל ברענט", לפי תרגומו לעברית ("העיירה בוערת"). שיר זה נהפך למעין המנון יהודי בתקופת השואה. יש מי שראו בגבירטיג שכתב את השיר כמי שחזה את האימה המתקרבת, ואת שריפת הגיטאות.

גבירטיג נרצח בגטו קרקוב ב-5 ביוני בשנת 1942 על ידי הנאצים.

שיר: העיירה בוערת/מ' גבירטיג
אחים בָּעֲיֶרת שרפה,
עיירתנו בוערה כולה,
בה רוחות שחורות יסערו,
להבות חורבן יבערו,
עקבותיה לא נשארו,
היא עולה באש,
ואתם חובקים ידיים
בלי הושיט עזרה
בלי כבות את אש הלהב
אש העירה.

אחים, הצילו שריפה!
קרובה חס וחלילה השעה,
כי הלהבות יתמידו,
את כולנו פה ישמידו,
רק שרידי קירות יעידו
מה שפה היה,
ואתם חובקים ידיים,
בלי הושיט עזרה,
בלי כבות את אש הלהב,
אש העירה.

אחים, שרפה, בְּעֵרה!
רק בידכם בלבד היא העזרה,
חיש הושיטו יד אוהבת
והצילו מהמוות,
בדמכם כבו שלהבת,
חיש כבו בדם
מרחוק אל תעמׁדו,
כי האש עולה,
אל נא תחבקו ידיים,
השרפה גדולה!